סמליות הדג ועולם הבא בציורי סלע של הנגב

הדג כגשר בין עולמות — מסע הנשמה לעולם הבא

במדבר לדג אין אין מקום לחיות. בהיעדר מקורות מים זמינים, הופעתם העקבית של דגים בציורי הסלע מעידה על בחירה תרבותית מכוונת, השוללת כל הסבר. אך נוכחותם מהווה מפתח להבנת עולמם של החרתים הקדומים. הדגים בחריתות אלו אינם מייצגים יצורים מהעולם החי, אלא שייכים למרחב קוסמולוגי אחר — עולם המתים והמים הנסתרים תחת הקרקע. הם מגלמים את האוקיינוס הקדמוני שדרכו חייבת הנשמה לעבור במסעה לעולם הבא (Golan 1991).

בתפיסת עולם זו, המוות נתפס כמעבר המנוהל על ידי ישויות מוגדרות דרך ממלכות נסתרות. בדומה למוטיבים של ספינות וציפורים המופיעים לצדם, הדג גילם את מסע הנשמה ואת הכוחות המנחים אותה. ייחודו של הדג טמון בתחומו: כיצור המזוהה עם מי העולם התחתון, הוא היחיד שביכולתו לנוע בחופשיות במרחב הגבולות הנחוץ למעבר הנשמה. הדג אינו רק מלווה את הנפטרים, אלא משמש כסוכן פעיל המוביל אותם.

מים קוסמיים והעולם התחתון

כדי להבין את נוכחות הדגים במדבר, יש לבחון את משמעות המים כקטגוריה קוסמולוגית (Cosmological category). בתרבויות המזרח הקדום, המים סימלו את ראשית הדברים, גבול העולם הידוע ונתיבם של המתים. היקום נתפס כמבנה שסביבו ומתחתיו מים; המים התחתונים נשאו משמעות כפולה — מקור חיים וממלכה של מתים.

בקוסמולוגיה השומרית, האדמה צפה על אוקיינוס תת-קרקעי בשם אַפְּסוּ (Abzu), המנוהל על ידי אנקי, אל החוכמה והקסם. מתוך ממלכה זו עלו כוחות הפריון, ואליה שבו נשמות המתים. האפסו לא היה סוף הדרך, אלא מקום של שיבה קדמונית, החיוני לתהליכי הבריאה והמוות.

מבנה דומה התקיים במחשבה המצרית, שם נוּן (Nun) — המים הקדמוניים — היוו את מקור הבריאה ומסלולו הלילי של אל השמש. בכל לילה ירד האל לממלכת הדואט (Duat), חצה את מי התת-קרקע ונאבק בכוחות הכאוס לפני עלייתו מחדש בזריחה. נשמות המתים נטלו חלק במסע התחדשות זה. במסורות נוספות, כגון ביוון העתיקה, נהרות תת-קרקעיים כדוגמת הסטיקס (Styx) סימנו את הגבול שבין החיים למוות.

על רקע זה, מוטיבי הדג והספינה בחריתות הנגב מתבררים כייצוגים מדויקים של נוף קוסמולוגי. חרתי הסלע מיפו את הגיאוגרפיה הבלתי נראית של עולם הבא על גבי האבן, תוך שהם משקפים הבנה עמוקה של מסלולי המים האפלים שעל הנשמה לחצות לאחר המוות.

כלי נשיאת נשמות

השלב הראשון של מסע הנשמה כולל את המעבר מעולם החיים למסלול המים התת-קרקעיים. כאמצעי תחבורה, הספינות בציורי הסלע מותאמות לאזור הקוסמולוגי שהן חוצות. איור 1 מציג ספינה הפוכה, המסמלת את המסע דרך העולם התחתון, כאשר הקווים האנכיים לצדה מייצגים את הנשמות שהיא נושאת בתהליך המעבר.

קומפוזיציות דומות מוכרות באמנות האגאית והקיקלדית (Cycladic art), שבהן ספינות הנמשכות על ידי דגים מאוימות על ידי נחשים — סמלי הכאוס המתנגד למעבר הנשמה (Salimbeti 2014). הופעתו של הנחש כמכשול באיקונוגרפיה של העולם הבא היא עקבית, החל מהמיתוס המצרי ועד למסורות מסופוטמיות. הדמיון החזותי בין הממצאים בנגב לבין תרבויות אחרות מצביע על אוצר מילים תיאולוגי משותף.

ספינות עם נשמות במסע עולם הבא — איור 1. סצנות ספינות מסע לעולם התחתון: 1) ספינת שמש הנושאת נשמות (חריתות הנגב); 2) ספינה קיקלדית הנמשכת על ידי דגים ומותקפת על ידי נחש (כ-2000 לפנה"ס) (Salimbeti 2014); 3) נשמות מספינה הפוכה עוברות לישות כנפיים (חריתות הנגב).

הדג כמלווה נשמות (Psychopomps)

בחריתות הנגב, הדג נוטל את תפקיד מלווה הנשמות (Psychopomp) בבהירות רבה. באיור 2, הדג (3) נושא את הנשמות, המתוארות כקווים אנכיים (2). סדק טבעי בסלע (4) משמש כגבול סמלי בין עולמות: היבט נופי פיזי שגויס לצרכים קוסמולוגיים. מעל סף זה, סמל הציפור חרות כשלוש אצבעות (1), הנגזר מכף רגל של ציפור, מייצג שליח שמימי (Kristiansen 2018).

דגים המנחים נשמות במסע עולם הבא, מדבר הנגב — איור 2. סצנות דגים הממחישות מעבר דרך העולם התחתון: (1) סימן ציפור; (2) נשמות (קווים אנכיים); (3) דג הנושא נשמות; (4) סדק סלע המסמן את הגבול. (צילום: ראזי יהל)

איור 3 מרחיב את הנרטיב החרות לעימות קוסמי. כאן נחש (1) מסתחרר סביב השמש (2) — ביטוי ישיר לאיום על המחזור השמשי — בעוד הדג (4) נושא נשמות (3) לקראת סדק הסלע. זוהי דיאגרמה של מאבק בין כוחות הכאוס לבין החיים הדוחפים קדימה.

בדומה למיתוס המצרי, בו הדג הקדוש אַבְטוּ (Abdu fish) שחה לפני ספינת השמש והזהיר מפני הנחש אפופיס (Hornung 1999; Wilkinson 2003), גם בנגב הדג מבטיח את המעבר דרך מרחב הכאוס. החרתים בנגב זיקקו דרמה קוסמית זו באמצעות שפתם החזותית הייחודית.

סצנת דג בעולם התחתון, מדבר הנגב — איור 3. סצנת דג בעולם התחתון: (1) נחש מאיים על השמש (2); (3) נשמות על גב הדג; (4) דג מתקדם לסדק הסלע, המהווה סף בין מוות ללידה מחדש. (צילום: ראזי יהל)

סדק הסלע כסף קוסמולוגי

שימוש החרתים בסדקי סלע טבעיים כמרכיבים בציור הוא מעשה פרשני מכוון. השבר הפיזי באבן הובן כזהה לסדק המושגי שבין חיים למוות (Cognitive mapping). נוהג זה, המוכר באמנות הסלע העולמית, משקף תפיסה לפיה הנוף עצמו פעיל קוסמולוגית והאמין כי גבולות העולם הבלתי נראה אכן עוברים בנקודות אלו על פני הסלע.

סיכום

מוטיב הדג בנגב הוא עדות לקוסמולוגיה מגובשת של עולם הבא. החרתים ראו בים התחתון מרחב מוחשי, שבו סוכנים כמו הדג, הציפור והסירה ממלאים תפקיד מוגדר במסע הנשמה. תמונת הדגים בנוף מדברי אינה סתירה, אלא הצהרה תיאולוגית: מתחת למדבר קיים ים, והדגים הינם המדריכים לחצייתו (Eliade 1959; Hornung 1999).

אף שהתיאולוגיה חולקת דמיון רב למסורת המצרית, הביטוי האמנותי בנגב נותר עצמאי ומקומי. בין אם מדובר בהשפעה חיצונית או בהתפתחות רעיונית מקבילה, החרתים בנגב חקרו והטמיעו את סמליות הדג מתוך הבנה עמוקה של הצורך להבטיח שהמוות יוביל להתחדשות ולא לכיליון (Golan 1991; Kristiansen 2018).

קריאה נוספת

ביבליוגרפיה

Eliade, M. 1959. The Sacred and the Profane: The Nature of Religion. New York: Harcourt Brace.

Golan, A. 1991. Myth and Symbol: Symbolism in Prehistoric Religions. Jerusalem: Magnes Press.

Hornung, E. 1999. The Ancient Egyptian Books of the Afterlife. Ithaca: Cornell University Press.

Kristiansen, K. 2018. "The Winged Triad in Bronze Age Symbolism: Birds and Their Feet."

Salimbeti, A. 2014. "The Greek Age of Bronze — Ship."

Wilkinson, R. H. 2003. The Complete Gods and Goddesses of Ancient Egypt. London: Thames & Hudson.

יהודה רוטבלום