רועה הדובים והשמש: שמירה על מפנה חצי-השנה
השמש הייתה יקרה לאבותינו הקדומים, ושמירה עליה ברגעיה הפגיעים ביותר הייתה משימה שנלקחה ברצינות. רגעי החרדה אלו חזרו יום-יום ושנה-לשנה: כל יום הביא עמו את רגע הזריחה, את המסע בעולם העליון, את רגע השקיעה, ואת המסע בעולם התחתון. בכל אחד מרגעים אלו השמש נעזרה — ביעל, בסירות, בדגים. אמנות הסלע של הנגב משמרת דוגמאות רבות לעזרה שקיבלה. שלוש דמויות במכלול עומדות על משמרן ליד השמש ברגעיה המסוכנים ביותר. שתיים מהן, הגיבורים, כבר תועדו. התאומים (Twins) מבטיחים את שובה הבטוח של השמש ממסעה הלילי המתיש עם עלות השחר. הצייד אוכף את הרגע שבו השמש חוצה אל העולם התחתון, עם רדת החשכה. הגיבור השלישי טרם נקרא בשמו. מאמר זה קורא לו בשמו.
רועה הדובים וסדר חצי-השנה
שני הגיבורים פותרים בעיה לילית עדינה. איש מהם אינו פותר בעיה שנתית — מפנה השנה מקיץ לחורף, רגע פגיע בפני עצמו. אשכול נפרד של ציורי סלע מהנגב — הנאסף כאן לראשונה תחת קריאה אחת — מציג את רועה הדובים (Boötes) הניצב לא במעבר של לילה בודד, אלא במפנה השנה עצמה: הרגע שבו מהלכה של השמש מקיץ לחורף מתהפך, ומסמן את תחילתה של מחצית השנה השנייה. תחילתה של דעיכת השמש היא בהיפוך הקיץ, אך תפנית השנה האמיתית נופלת בשוויון האביבי, שבו עוצמת השמש מתחילה לעלות לקראת עונתו הקשה ביותר של המדבר. שני הרגעים הם נקודות ביקורת שרועה הדובים שומר עליהן באופן פעיל, מסומנות בשתי דמויות שונות: זקוף וידיו מורמות בהיפוך הקיץ, שם הוא רואה את טיפוס השמש עובר בבטחה את שיאו; שוכב, בדמותו כלטאה, בשוויון האביבי, שם הוא מסמן את כניסת המדבר לעונת החום המתה. זהו אותו הזיווג שאותו מבטא סמל ארבעת הקווים עצמו: שתי נקודות האופק של השמש, היפוך הקיץ והשוויון האביבי, שהמשך יישומן היווה בעצמו את האות שהסדר מתקיים. הוא מקיים את העיקרון השלישי שמובע בסמל ארבעת הקווים: השנה המסתובבת — עדיין כסדרה.
הפלגה בבתולה (Virgo) דרך היפוך הקיץ והשוויון
בחלק מהפאנלים, רועה הדובים מופיע כגיבור העומד זקוף: גופו בנוי בצורת העפיפון הנגזר מתבנית הכוכבים סביבו, הפגיון על חגורתו מסמן את Arcturus (ארקטורוס), הכוכב הכתום שהוא זהויו המיידי. זקוף, ידיו מורמות, הוא מוצג נוגע ביעל הנושא את השמש — זוהי תנוחתו בהיפוך הקיץ, הרגע שבו הוא רואה את השמש העוברת בבטחה את שיאה. בפאנלים אחרים הוא מופיע במקום זאת כלטאה, עם גופה בצורת עפיפון, אך שוכבת: זוהי תנוחתו לשוויון האביבי, מפנה חצי-השנה עצמו, שם הוא מסמן את תחילת עלייתה של עוצמת השמש לקראת עונתו הקשה ביותר של המדבר. שתי התנוחות מתועדות בנפרד במאמר על רועה הדובים כסמן עונות, שם רצף זהה זה מהווה את השלישית מתוך שלוש תנוחות עונתיות.
בפאנלים שנאספו כאן, רועה הדובים מוצג כמפליג בסירה שנגזרה מקונסטלציית בתולה (Virgo). זהו סוג שונה מסירת העולם התחתון המתועדת במקום אחר באתר זה — שנושאת את השמש במסעה הלילי במים התחתונים. כאן מדובר במרחק שונה: לא לילה, אלא חצי שנה. בהפלגה, ברגע הנכון, רועה הדובים מוודא שהשמש — הנישאת, בפאנלים אלה, בידי יעל — משלימה את המעבר למחצית השנייה של השנה.
הבחירה ביעל כנושא השמש כאן אינה מקרית. מאמר באתר על סמל היעל מקשר אותו לאמונה האסטרלית (Astral) המצרית סביב אוסיריס (Osiris) שסמלו מקודד: מוות, תחייה, פוריות קוסמית והתחדשות. זיקה זו הולמת את הרגע הזה בדיוק. מפנה חצי-השנה אינו מעבר ניטרלי — הוא הנקודה שבה עוצמת השמש מתחילה לדעוך, ההשתקפות, בקנה מידה שנתי, של המוות שאוסיריס עובר בכל מחזור בטרם חידושו. היעל נושא משמעות זו והוא מלווה את השמש בדעיכתה, או לחלופין במותה.
אכיפת המפנה: מעבר השוויון האביבי
קבוצת פאנלים שנייה מאשרת את הסדר על ידי בדיקת מעבר השנה בשוויון האביבי. השוויון האביבי מסמן את תחילת עלייתה של עוצמת השמש, הכניסה אל עונתו הקשה ביותר של המדבר — חום המוות של הקיץ (בראשית ח, 22). מפנה העונה מסומן בתנוחתו של רועה הדובים בדמות לטאה, וכן בהרקולס, המוצג הפוך, המבשר את בואה של עונת המוות אל המדבר. מעליהם, רוכב או לוחם, החמוש בחנית מעוקלת, תוקף ציפור ארוכת צוואר. בתחתית, דמות מכורבלת דמוית-לטאה (רועה הדובים) יושבת מעל צורת U הנקראת כסירת בתולה.
מה שהסצנה מסמנת אינו תאריך ניטרלי בלוח השנה. היא מסמנת את הכניסה למחצית השנה של עוצמת השמש העולה, עונת המוות של המדבר, עונת החום והבצורת. הטקס עונה לסכנה זו ישירות: החנית אינה מכוונת אל הציפור מתוך עוינות, אלא נערכת כדי להבטיח שסדר העולם — העונה הבאה, ככל שתהיה קשה, תגיע בתורה הנכון — יישמר. זהו הבסיס לסמל ארבעת הקווים החרוט מעליה.
סיכום
התאומים שומרים על הופעת השמש בשחר. הצייד וכלביו שומרים על ירידת השמש אל השאול. רועה הדובים שומר על דבר גדול משניהם: שני הצירים שעליהם סובבת השנה כולה — היפוך הקיץ, המוצג באיור 1, שבו טיפוס השמש מתהפך לראשונה; והשוויון האביבי, המוצג באיור 2, שבו עוצמת השמש מתחילה לעלות לקראת עונתו הקשה ביותר של המדבר. שלושה שומרים, שלושה קני מידה שונים, משימה אחת משותפת — לוודא שמעבר השמש לא ייוותר לעולם למקרה. הם מאשרים שקצב השנה עדיין מסתובב כסדרו — כפי שהעיקרון שסמל ארבעת הקווים במקום אחר באתר זה קובע.
קריאה נוספת
ביבליוגרפיה
Allan, S. (1981) "Sons of Suns: Myth and Totemism in Early China." Bulletin of the School of Oriental and African Studies 44(2).
התנ"ך: בראשית ח, 22; תהלים עד, 17; זכריה יד, 8 — שתי העונות נקראים בשמם במקרא הם קיץ וחורף.
© כל הזכויות שמורות. חומר זה אינו רשאי להתפרסם, להישדר, להיכתב מחדש או להפיץ מחדש ללא רשות כתובה מפורשת של negevrockart.co.il
יהודה רוטבלום (2020)
