סמל הצלב ככלי המייצג את השמש בציורי הסלע
הצלב הוא סמל נפוץ באמנות העתיקה, ולכן יש לבחון אותו בזהירות בהתאם להקשר שבו הוא מופיע. בציורי הסלע בנגב, הצלב אינו קישוט בלבד, אלא סמל בעל משמעות ברורה. בדומה לאזורים אחרים במזרח הקדום, הוא מייצג את מבנה העולם, את כיווני השמיים ואת עוצמת האל. בנגב, הסמל שימש כדי להדגיש את כוח השמש ואת הסדר בעולם. במאמר זה נבחן כיצד חרתי הסלע בנגב יצרו שפה חזותית מקומית, המנהלת שיח עם תפיסות מצריות קדומות על מסע השמש בלילה ועל תהליכי התחדשות.
ניתן להבין את צורת הצלב כנשא שמשי:זהו סימן פשוט ומדויק המציג את תנועת השמש, את הסדר בעולם ואת המעבר בין יום ללילה (Hornung 1999; Assmann 2005). בחלק מהציורים, הסמל מופיע כשמש עצמה, ובאחרים הוא מתאר את כלי השמש, את מיקומה או את מסלולה. השימוש במונח המדויק "נשא שמשי", במקום "צלב" או "סמל שמש", מאפשר לנו להבין את התפקיד המעשי של הסמל בתוך התמונה, במקום להסתפק בתיאור כללי המסתיר את משמעותו העמוקה.
איור 1 מציג שלושה לוחות שבהם מופיעים רק שני סמלים: ירח ושמש. הציור המבודד של שני אלמנטים אלו מדגיש את חשיבותם. אלו אינם ציורים שוליים, אלא הצהרה ברורה על שני כוחות השמיים המרכזיים שקובעים את הזמן, את הפריון ואת הסדר עבור הקהילות שחיו באזור. הצורה הצלבית אינה כאן ליופי, אלא מייצגת את הכוח השמשי המשלים את הכוח הירחי באותו המרחב.
צימוד זה משקף תפיסת עולם שבה כוחות אלוהיים שונים תלויים זה בזה כדי לקיים את מחזור החיים. טקסטים מצריים מתארים כיצד השמש המותשת יורדת בלילה לעולם התחתון, ושם היא מקבלת כוח חדש לפני עלייתה בשחר (Hornung 1999). היעל מייצג את הקרקע הפורייה להתחדשות, והשמש מייצגת את האנרגיה והתנועה. יחד, הם מבטיחים את המחזוריות של הטבע ואת המשכיות החיים.
היעל בציורי הנגב מתפקד כתרגום מקומי של האל המצרי אוזיריס. לכן, כאשר חרתי הנגב חרטו את הצלב מעל או לצד היעל, הם העבירו את המסר שהתחדשות השמש מחייבת את השילוב בין עוצמת השמש לבין כוח ההתחדשות של אוזיריס. החרתים לא רק ציירו, אלא קידדו רעיון דתי מורכב ביחס שבין שני הסמלים.
עדויות לסמל השמש: דפוסי חריתה
זיהוי הצלב כסמל השמש נתמך על ידי מספר דפוסים איקונוגרפיים. בסצנות של ציד היעל, היעל פועל כסוכן שתפקידו לסייע לשמש במסעה. הצלב מסמן את השמש שהיעל מלווה. לעיתים הצלב עטוף במסגרת מרובעת, המסמלת את המקדש שבו השמש מוגנת במהלך הלילה. בדומה לייצוג המצרי, הצלב תופס בציורים אלו עמדה מבנית זהה לתאור מסע השמש בציורים המצריים.
ציורי הסלע מקודדים את מסע השמש בדקדוק בן ארבעה חלקים — אלוהות, נשא, נחש ושמש — שבו הנחש תוקף את השמש בתנועתה. השמש מוצגת כצלב בתוך מסגרת מקיפה, תוך שמירה על הפונקציה הקוסמולוגית ושינוי הצורה החזותית. זוהי עדות להעברה תרבותית יצירתית: ההיגיון המבני נשמר, בעוד אוצר המילים הפורמלי הותאם למסורת החזותית המקומית. חרתי הנגב הבינו היטב מה הם מקודדים.
סיכום
הצלב בציורי הסלע בנגב אינה סמל דתי כללי או צורה גיאומטרית מקרית. זהו סמל שבחרו החרתים במדויק כדי לייצג את כוח השמש, את הסדר העולמי ואת המעבר בין חיים למוות. סמליות זו מבטאת תפיסה שבה תנועת השמש והתחדשות החיים קשורים זה בזה. חרתי הנגב עיבדו רעיונות אלו בנאמנות לוגית, תוך התאמתם לשפה חזותית מקומית. זוהי עדות לכך שקהילות הנגב עסקו בתיאולוגיה מורכבת וניסחו אותה בציור הסלע בביטחון ובדיוק רב.
Bibliography
Assmann, Jan. 2005. Death and Salvation in Ancient Egypt. Ithaca: Cornell University Press.
Hornung, Erik. 1999. The Ancient Egyptian Books of the Afterlife. Ithaca: Cornell University Press.
Kuijt, Ian. 2008. "The Regeneration of Life: Neolithic Structures of Symbolic Remembering."
Lewis-Williams, David, and David Pearce. 2005. Inside the Neolithic Mind. London: Thames & Hudson.
West, M. L. 1997. The East Face of Helicon. Oxford: Clarendon Press.
קריאה נוספת
© כל הזכויות שמורות. חל איסור לפרסם, לשדר, לשכתב, או להפיץ חומר זה כולו או חלקו ללא אישור בכתב מאת negevrockart.co.il
יהודה רוטבלום
